בעקבות הכתבה בידיעות אחרונות תחת השם: תור לאולטרסאונד - בעוד שנה.
מאז שהקמתי את חדרי האירוח רציתי לאפשר לכמה שיותר אנשים לחוות את חיינו כאן בצפון, בפריפריה.
הגעתי לכאן מתוך אידאולוגיה אמיתית ומתוך בחירה חופשית. אני משוכנעת כי עשיתי את הנכון ביותר עבורי, והאירוח מאפשר לי לחלוק זאת עם אנשים מכל הארץ והעולם.
כשאורח מגיע אלינו הוא מתרשם מהטבע הנפלא שסביבנו, "האזור הכי ירוק בארץ", מהנופים המרהיבים והמגוונים, השקט והשלווה. "רק להסתובב במטעים ולטעום את פירות משגע לנו את כל החושים" - כך אומרים לי.
השיחות המתפתחות בייננו מובילות לא אחת ל-"אח, לו יכולנו לעזוב הכול ולבוא לכאן, החיים שלכם כאן הם אידאליים בכל מובן"
ואז,
"אבל... זאת פריפריה, ובפריפריה הכל נפלא חוץ מהבעיה הפשוטה שמאוד קשה להיות חולה, (ראו את הכתבה בידיעות אחרונות מהבוקר: 'תור לאולטסאונד בעוד שנה') חוץ מאשר למצוא תעסוקה ופרנסה.
פרנסי הפריפריה מנסים בימים אלו לנסות ולהשיג איזשהו שוויון, נקווה שנשיג זאת במהרה...
.