איך הכל התחיל...

ערב מלחמת יום הכיפורים הגענו לקיבוץ דפנה, זוג צעיר, אידאליסטי עם תינוק בן 9 חודשים. צביקה התגייס ואילו אני המורה,  נשארתי במקלט עם קבוצת ילדים בני 8. שנתיים חיינו בקיבוץ ואז החלטנו לקבוע את ביתנו בשאר-ישוב.

חלום חייו של צביקה להיות עובד אדמה, חקלאי התממש.

 

כעשור לאחר שבחרנו את הצפון לבית, פתחנו את ביתנו ומשקנו לבית-אירוח,

והפכנו ליזמי וראשוני הצימריסטים בארץ. להבדיל מחדרי להשכרה שהיו לרשות הנופשים באתר מקומי, בתי מלון, ובתי הבראה, רעיון הצימרים תמך בנופש שהוא האירוח עצמו, לצד המשפחה, בבתי משפחות הכפר והמושב.

  

התיירות הכפרית חבה הרבה למרים, שנתקלה בבירוקרטייה שתמכה בתיירות מאורגנת במלונות ובתי הבראה בלבד,  ולא נתנה מנוח לשרי התיירות עד שבשנת 1992 קיבלה התיירות הכפרית את הגושפנקה של משרד התיירות בפתיחת המשרד לתיירות כפרית".

בשבועות 1984, הגיעו האורחים הראשונים ל"חדרי אירוח נוריאל"

 

היום הידיעה שיוצאים לנופש בצימרים ובצפון בפרט, היא בסיסית כמו רעיון החופש עצמו. פירות ואירוח נוריאל, שילוב מפעל החיים של צביקה – איש אדמה, חקלאי המגדל את פרותיו במטעים העוטפים את הצימר והמושב, עם הצורך של מרים לארח, להנעים את חוויתם של הנופשים אצלה כאילו היו לנים בביתה ממש, הניבו את פירות ואירוח נוריאל – הצימרים הראשונים בארץ.

​

מאז נביטת רעיון הצימרים ב-1984, פירות ואירוח נוריאל בשיפור מתמיד של האירוח, משפצים חדרים ופינוקים, שיכללו את הטיולים, והפכו את רעיון האירוח הכפרי למציאות של נופש שמי שחווה, חוזר שוב עם החברים, המשפחה, הילדים וגם דור הסבא והסבתא מצטרפים. אירוח רב-דורי מתמשך.