© 2023 by Boutique Hotel. Proudly created with  Wix.com

סיפורים מהחופשה

כך תפסה אותי הידיעה על אסון המסוקים לפני 20 שנה

 

 

 

עשרים שנה וכמו היה זה אך אתמול, כל אחד זוכר איפה הידיעה הנוראית תפסה אותו.

 

אני, באותו ערב יצאתי עם מספר חברות מהיישוב לישיבה שהתקיימה בכפר יובל השכן .

בבית נותרו בעלי ושני ילדי שהיו עסוקים בשינון ההפטרה לקראת בר המצווה של בני הצעיר אור.

פברואר שעת ערב מוקדמת רק שש וחצי וכבר חושך, מדהים שלג יורד בשאר ישוב,כן בדרך כלל אין יורד כאן שלג אבל אז, ירד שלג נפלא לבן ורך. הילדים והנוער שיחקו בחוץ ממש כיף...  בשמים טרטרו המסוקים, אף אחד לא התרגש מהם הרי זה קורה כמעט כל יום יומיים , כל ילד ידע לומר :

"הם בדרך ללבנון, הם בדרך לדלעת או לבופור".

ואז,

ממש מול החלון, מעל שטח המטע שהוכן לנטיעה המתוכננת בט"ו בשבט "אש גדולה נופלת מהשמים".

הילדים ההמומים שעטו לקומה התחתונה בצעקות " אבא, מטאורים נפלו לנו בחצר..."

בריצה מהירה הם יוצאים לחצר, רואים את האש העולה מיובל נחל הדן הזורם בקצה החצר, עולים לטרקטור איליו היה מחובל מיכל ריסוס מלא מים ונוסעים אל המראה.

משהגיעו לנחל החלו פיצוצים נוראיים, הם נשכבו מתחת לספידר (מיכל הריסוס) ולאחר מספר דקות קצר הם נשלחו הביתה להזעיק עזרה.

בעלי שבשלב זה שמע קולות של כוחות הצלה שנוסעים בכביש אבל אף אחד לא הגיע איליו החליט לצאת לכיוון הכניסה ליישוב וכוון את הכוחות. משהיגיע לכניסה הבין כי יש מוקד נוסף של אסון קרוב לכניסה וכי כל הכוחות פונים לשם. פנייתו לרכב משטרתי שהיה שם נענתה:" אדוני, בלי פאניקה, אנחנו כאן ועושים מה שצריך" ניסיונותיו להסביר שיש עוד מוקד נוראי לא עזרו עד שעלה לאחד הרכבים וגרר אותו למוקד הראשון... ומכאן הכל ידוע.

ואני שכל אותו זמן נמצאת הישוב השכן, משהו בי לא רגוע ומחליטה להתקשר הביתה, איש לא ענה לי (אז לא היו פלאפונים) מה שהגביר את חוסר השקט שלי והתעקשתי להמשיך ולהתקשר.

מהעבר השני של הקו שמעתי את בתי נרגשת "אוי אמא, מסוק נפל ליד הסככה שלנו"

זהו

יצאנו חזרה הביתה

כל הדרכים כבר היו חסומות

שלג המשיך לרדת

ירדתי מהאוטו והתחלתי לרוץ הביתה, אותי לא יחסמו, אני מכירה דרכים חלופיות

ואכן

הגעתי למושב

המולה 

עדין לא הבנתי את גודל האסון אבל הבנתי שהאסון גדול.

מה עושים?

אני יודעת שחייבים לעשות

אני יודעת שעשייה תתן גם לילדים המסתובבים איזו שהיא מסגרת.

 

הרתחנו מים במיחמים, ארגננו טרמוסים וכוסות, אספנו את המשוטטים, והתחלנו לחלק שתייה חמה לכל בלילה המקפיא ההוא.

 

כך תפס אותי אסון המסוקים בלילה המצמרר והקפוא ההוא ברביעי בפברואר 1997.

Please reload

פוסטים אחרונים

November 11, 2017

July 30, 2017

Please reload

ארכיון
Please reload

חיפוש לפי תגיות