תובנות ליום הכיפורים מפי נכדים

ערב יום כיפור תשפ"ג

פינת חי כמו פעם

וגם – חכמת חיים בפי נכדים

מחוויותיה של סבתא

שני ספורים של תובנות וחכמת חיים מפי נכדים

כפר-החיות בכפר גלעדי

בקרנו בכפר החיות בכפר גלעדי, פינת חי קיבוצית של פעם. מטופלת ומתוחזקת בעזרתם של תלמידי בית הספר עלי גבעה..

לאחר שהצטיידנו בסלסילות האכלה, והסבר מפורט על כללי ההתנהגות בכפר החיות, המדריך – מרום נוריאל, (גלוי נאות, נכדי בן ה-9 אוהב חיות ומבלה כל זמן שיכול בפינת החי.) יצאנו לדרך.

ספור ראשון:

עברנו בין הכלובים השונים, כל כלוב עם סיפורו המיוחד "זה כלוב התוכים: כאן יש דגירה של תוכים ואפילו התחלת בקיעה..."

"כאן כלוב העזים...."

"כאן כלוב התרנגולות"

נכדי התחילו לפזר גרעינים לתרנגולות. כל הלול ברעש קרקורים שעט אל עבר המזון.

שאלתי: ילדים האם העופות חברים?

"לא, הם רבים וחוטפים את האוכל אחד לשני"

שאלתי: "מי קובע? איך נדע?"

"יש בלאגן, הם חוטפים..."

פתאום קראה ירדני בת ה-3.5 – "אני יודעת!" "אני אגלה מי קובע בלול"

רצה לצד השני של הכלוב והתחילה לפזר גרעינים.

" עכשיו רואים מי קובע בלול " אמרה , כשעל פניה חיוך ניצחון!

חשיבה של ילדה מחוץ לקופסה,

אכן,

העופות התפזרו, מאוד בלט מי התרנגולת המהירה והשולטת.

ספור שני

המשכנו לשוטט בין הכלובים, התעייפנו מעט, המדריך מרום הציע לגשת ל- כלוב בני-האדם למנוחה.

חכינו ליד כלוב בני האדם למדריך, לאחר הקראת מספרי ברזל לבדיקת נוכחות מלאה של כל הנכדים,

נכדי ענבר בן 3.5 קורא: "בכלוב בני האדם יש חיה בן-אדם"

כאן התפתח דיון מרשים עם האדם שישב בכלוב – רצינו להבין איזו מן חיה היא בן-אדם.

לא יאמן כמה קשה היה לנו להגדיר , לזכותו של ה"חיה בן-אדם " יאמר כי שתף פעולה עם הילדים. כל תכונה שהעלה אחד הנכדים מיד נבחנה ומיד הובאה דוגמה לכך שיא לא מאפיינת רק "חיה בן-אדם" ואז ברוח תקופתנו אחד הנכדים אמר: נכון שגם חיות מדברות אבל רק חיה בן אדם יכולה לספר ולדבר גם בטלפון"

חית בן האדם, שהיה בכלוב התרגש ואמר:

"אני מוכן לשלם מיליון דולר ולשמוע את הדיון הזה כל 5 שנים."

אכן, חכמת חיים של נכדים!

עכשיו ערב יום כיפור רוצה אני להתפלל כי ישמור עלינו האל ונשאר בני אדם ולא חיות בני אדם